פסק-דין בתיק ת"א 34272-03-10

א.         רקע כללי:

1.                  לפניי תובענה לפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן - החוק).

2.                  התובע, יליד 5.1.78, נפגע בתאונת דרכים ביום 4.10.05, עת רכב ברח' בן-יהודה בתל-אביב על אופנוע שהיה מבוטח אצל הנתבעת (להלן - התאונה).

3.                  הנתבעת לא חלקה על חבותה על פי החוק לפיצוי התובע בגין התאונה והמחלוקת בין הצדדים נטושה אפוא אך בשאלת שיעור הפיצויים להם זכאי התובע מן הנתבעת. בהקשר זה, עיקר המחלוקת בין הצדדים נסבה סביב שאלת הנכות הרפואית, כפי שנקבעה בחוות דעת המומחה הרפואי מטעם בית המשפט.

ב.         השתלשלות ההליכים בתובענה:

4.                  הצדדים הגיעו להסכמה, בהתאם להוראות תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986, על מינויו של ד"ר עמוס שינדלר, מומחה לכירורגיה אורתופדית, כמומחה רפואי שדינו כדין מומחה רפואי שמונה לפי התקנות על ידי בית המשפט (להלן - המומחה).

5.                  בחוות דעתו מיום 20.5.08 (להלן - חוות הדעת) סיכם המומחה את ממצאיו בעניינו של התובע, כדלקמן:

מדובר בגבר צעיר אשר נחבל בתאונת דרכים כאשר החליק עם אופנוע. לא היתה חבלת ראש ו/או פגיעה משמעותית בהכרה, לא היתה פגיעה נוירולוגית. נגרם שבר סגור בעצמות האמה הימנית, רדיוס ואולנא, ללא פגיעה בכלי הדם או העצבים. נותח ועבר קיבוע של העצמות באמצעות לוחיות מתכת וברגים. ההחלמה התאפיינה במהלך איחוי איטי אך לא נזקק להתערבות ניתוחית נוספת. כיום העצמות מאוחות במנח, צורה ואיכות עצם תקינים. בגין הניתוחים נותרו צלקות באמה. נותרה הגבלה קלה בתנועות הפרוסופינציה של האמה... אין ירידה בכוח. קיימות צלקות באמה וכן צלקת קטנה בפנים הסנטר בחלק התחתון מימין. הצלקת בסנטר אינה בולטת לעין ואינה קלואידית.

6.                  על רקע זה קבע המומחה את נכותו הרפואית הצמיתה של התובע בעקבות התאונה, בהתאם להוראות התוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן - תקנות הביטוח הלאומי), כלהלן:

5% נכות - בגין הצלקות על פי סעיף 75 (1) א-ב (בהתאמה), דהיינו: קביעה בין הנכות המוקנית בגין צלקות שאינן מפריעות, שאינן מכערות ושאינן גורמות להתרופפות קיר הבטן, לבין הנכות בגין צלקות מכאיבות ומכערות.

5% נכות - לפי סעיף 41 (10) (ז) (בהתאמה) (יד לא דומיננטית), דהיינו: קביעה לפיה הנכות בגין פגיעה בשורש כף היד, שמהותה איבוד ה-Supinatio וה-Pronatio או הגבלת תנועותיהם במצב נוח ובמצב של Pronatio בעמדה נויטרלית; וזאת תוך התאמה ליד לא דומיננטית.

7.                  המומחה קבע אפוא לתובע, בגין התאונה, נכות רפואית צמיתה בשיעור משוקלל של 9.75%.

8.                  ב"כ התובע, שלא היתה שבעת רצון מקביעות המומחה, שלחה לו שאלות הבהרה. ואולם, גם לאחר קבלת תשובותיו לא נחה דעתה, ובמסגרת תחשיב הנזק שהגישה העלתה טענות שונות נגד חוות דעתו.

9.                  ב"כ התובע טענה בתחשיב הנזק, בין השאר, כי שיעור הנכות בגין יד לא דומיננטית, לפי הוראות סעיף 41(10)(ז) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי, הוא 10%. לפיכך, כך לשיטתה, " אם סבר ד"ר שינדלר כי יש להפעיל את חלקיות הסעיף, היה עליו לציין זאת במפורש תוך גילוי הנימוקים לקביעתו זו".

10.              בנסיבות אלה החליט כב' השופט ש' פרידלנדר - שהתובענה החלה להתברר לפניו - לקבל את התייחסות המומחה לטענות שהועלו בתחשיבי הנזק האמורים, עוד בטרם מתן הצעת פשרה על ידי בית המשפט (ר' בהחלטתו מיום 9.3.09). המומחה העביר את התייחסותו לטענות, אך ציין כי אינו חוזר בו מקביעותיו באשר לשיעור נכותו של התובע.

11.              ב"כ התובע הגישה אפוא בקשה " לפסילת חוות דעת רפואית ו/או למינוי מומחה רפואי נוסף" (בש"א (ת"א) 214138/09; להלן - הבקשה לפסילת חוות הדעת). ב"כ הנתבעת התנגד נמרצות לבקשה וכב' השופט פרידלנדר דחה את הבקשה בקובעו: " ...השגות התובע על קביעותיו של המומחה הן עניין לחקירה נגדית (לאחר שלא צלח, מבחינת התובע, המהלך של משלוח שאלות הבהרה), ולא לפסילת המומחה" (ר' בהחלטתו מיום 1.9.09).

12.              ב"כ התובע הודיעה כי על אף דחיית הבקשה לפסילת חוות הדעת - כאמור בהחלטתו הנ"ל של כב' השופט פרידלנדר - התובע מתקשה לקבל את קביעותיו של המומחה, המקפחות לטענתו. כב' השופט פרידלנדר קבע אפוא דיון לחקירת המומחה לפניו, אך גם לאחר חקירתו נותר התובע בהשגותיו וביקש לקבוע את התובענה לשמיעת הראיות.

13.              התובענה עברה להישמע לפניי. בדיון הראשון שנערך לפניי ציינה ב"כ התובע כי חרף העובדה שהחלטת כב' השופט פרידלנדר ניתנה בטרם חקירת המומחה היא אינה מבקשת לפסול את המומחה וגם מסכימה להמשך שמיעת הראיות לפניי, וכדבריה:

החלטת כב' השופט פרידלנדר ניתנה טרם חקירת המומחה. איני מבקשת לפסול את המומחה מאחר ואיני חולקת על הממצאים. אני חולקת על המסקנות שנובעות מהממצאים. אני סבורה שיש להגיע למסקנות אחרות בנוגע לקביעת הנכות. איני מבקשת מינוי מומחה נוסף בשלב זה. אין צורך לחקור את המומחה שוב, אני מסכימה להמשך שמיעת הראיות בפני מותב זה, ואיני מבקשת לחקור שוב את המומחה בפני מותב זה (ר' בפרוטוקול, עמ' 1 שורה 10 ואילך).